ניתן לאתר את ההיסטוריה של מדי זרימה לשלב מוקדם המאופיין בשיטות מדידה אמפיריות פשוטות. באותה תקופה, אנשים הסתמכו בעיקר על מבנים כמו שקעים ולוחות פתחים כדי להעריך באופן גס את קצבי הזרימה על ידי התבוננות כיצד זרימת הנוזל השתנתה בתוך המבנים הקבועים הללו. למרות שהן פשוטות מבחינה מבנית, שיטות אלה הציעו דיוק מוגבל והן נוצלו בעיקר בתחומי הנדסה בסיסיים כמו השקיה וחיסכון במים.
עם הופעת התיעוש, מדי זרימה מכניים זכו בהדרגה לאימוץ נרחב; התקנים כגון מדי זרימת טורבינות, מדי זרימה של גלגלי שיניים אובליים ומדדי סיבוב החלו להיפרס במגזרי הנפט, הכימיקלים ואספקת המים. מדי זרימה מתקופה זו הפגינו דיוק ויציבות מדידה גבוהים יותר באופן משמעותי, ועמדו למעשה בדרישות הבסיסיות למדידה ובקרת תהליכים בייצור תעשייתי, ובכך הניעו את התקדמות התעשיות התהליכיות.
מונעים על ידי התקדמות בטכנולוגיית האלקטרוניקה והמחשבים, מדי זרימה נכנסו כעת לעידן מודרני וחכם. נוצר זרם רציף של מוצרים חדשניים-כולל מדי זרימת מסה אלקטרומגנטיים, קוליים וקוריוליס-, המאפשרים יכולות כגון מדידה ללא-מגע, קריאות דיוק- גבוהות ופלט נתונים דיגיטליים. יתר על כן, על ידי שילוב עם מערכות אוטומציה ופלטפורמות האינטרנט של הדברים (IoT), מדי זרימה התפתחו מעבר לכלי מדידה בלבד כדי להקל על ניטור מרחוק, ניתוח נתונים ובקרה חכמה, ובכך הפכו למרכיב הכרחי באוטומציה תעשייתית מודרנית.
